יום שני, 16 ביוני 2014

כל הנוצץ



נצנצים. כל פעם שאמרתי שאני אוהבת נתקלתי בהרמות גבה ובמבטים מתנשאים. על הפנים, בבגדים, בנעליים, בחיים. איפה שאפשר לדחוף נצנצים אני קונה. אפילו יש לי פצירה עם נצנצים (בזהב, כסף וורוד).

הפוסט הזה מברר מה קורה כשמביאים את הנצנצים, על הזולות, הטראשיות והקישור הישיר לתרבות הנמוכה- לתרבות הגבוהה? איפה המתח נשבר והנצנצים מפסיקים להיות סממן מובהק לטעם רע והופכים להיות שיק?

ברוכים הבאים לפוסט שיכול לעורר התקף אפילפסיה.
אינג׳וי

*בסוף תמונות שצילמתי את אופיר וזהר דוגמניות הבית, עבור פרוייקט פוטושופ, ובכלל*



 מפה

 צילום: Eugenia Bazarovaw
ווג בריטניה, 1999. צילום paolo roversi

 צילום: mario testino לווג
 חצאית: kelly klein
 מפה
 מפה


DIOR

 santogold, 2008


















כל הגיפים מפה



***


את התמונות צילמתי לתרגיל בלימודים, העבודה עוסקת ברווח שנוצר בין ההקשר לתרבות הנמוכה שנוצר מהאיפור המנצנץ לבין הפורטרטים המהורהרים והמלנכוליים של בנות יפות ועדינות.








*


הנה שיר עם ניצנוצים ששרה אותו הבחורה הכי מנצנצת שנראתה על מסך הטלויזיה.



ועוד משהו קטן



נשיקות 

יום חמישי, 12 ביוני 2014

כמה דברים, בעיקר ריזורט 2015


קולקציית הרזורט 2015 של סטלה מקארתני מופלאה בעיני. החיתוכים נקיים, הצלליות מחמיאות ומעצבות מראה ישר, פשוט ומינימליסטי. הקולקציה משלב ג'קטים ספורטיביים א-לה שחקניות טניס אחרי אימון (סטלוש כידוע מעצבת כבר 13 עונות ליין בגדים לאדידס), בדים רכים ונופלים ומנגד בדים קשים ומחוייטים, מכנסיים עם דש שרק סבתא שלי יודעת לגהץ, ומין שכמיות גשם שמזכירות מודפסות. יש גם איזה סריג עם דוגמא מטמטמת של שתי ציפורים מתנשקות על הגב.

בעיקר אני אוהבת את השילוב בין הגזרות הנקיות ורציניות לבין ההדפסים משובבי הנפש. הניגוד בין ילדותיות לגזרות רציניות נותן טוויסט וקריצה הומוריסטית.
הנה מיי פייבוריטס:







מנגד, ההדפסים של alice & olivia, מותג שאני סופר אוהבת מאז שמלת הדובדבנים של בלייר וולדורףבפרק בפריז, עושים לי דז'ה וו מחריד לקומיקס זבנג. לגמרי נוט.






אוקיי, לגמרי תכננתי לעצור פה ולהמשיך לאיזה תמונות של שטויות. ואז צדה את עיני הקולקציה המדהימה של יגאל עזרואל. מעצב אשדודי שטוטאלי עשה את מנהטן. 
הקולקציה בעיקרה מבוססת על השחור והלבן האלמותיים, כמה של נגיעות הדפסים מונוכרומטיים עדינים, וכחול.
הקולקציה, אם לתאר אותה במילה אחת, היא צרפתית. מסוג הפריטים שתלבש עמנואל אלט בגרסה הפחות רוקנרולית שלה. 
כשבהיתי בקולקציה ונאבקתי לסגור את הלסתות שלי, עלו לי פלאשבקים מרחובות פריז וממנהרות המטרו הצפופות. ככה נשים צרפתיות מתלבשות, בנקיון, בפשטות ובאלגנטיות מפה ועד טיבט. לא צמוד, לא חונק, לא חשוף (למרות שאין לי בעיה עם חשוף. אישרו את הציצים בווג, למזלנו.) נקי, מדויק וזקוף. כמה יופי כמה. 










***


ושיר מהמם לסיום:



נשיקות
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...