יום שני, 28 באפריל 2014

פוסט החזרה, והחזרה לקיץ.


אני חשה רגשות אשם קשים שזנחתי ככה את הבלוג!
אז מה אם היו לי שמונים אלף עבודות ואחר כך נסעתי לתאילנד עם הכרטיס האחרון שנשאר לי מאל על (הגיע הזמן להתרגל לזה שהעולם לא קטן כמו שהוא כשעובדים בחברת תעופה.) 
הייתי צריכה לכתוב! הייתי צריכה לפרסם, הייתי צריכה להפסיק לאכול ולהיות רזה כמו שתמיד רציתי (זה לא קשור לבלוג אבל קשור לחיים).

אבל הנה חזרתי. שזופה, ועם סימני פיגמנטציה קשים שמעניקים לי מראה של השוטר אזולאי.

קרו דברים רבים בזמן שנעדרתי. מתלבשות גרועות, ארוחות פסח מבעיתות, טרנדים מביכים שאתעלם מהם בהפגנתיות ואעבור למה שאני אוהבת: שמש, גופיות לבנות, ואת ג'רי.
ג'רי היא חברה שלי מכיתה ח'. הרבה דברים עברנו יחד: הלכנו עם נעלי בית לתיכון, ברחנו משיכורים בקניון ערים בכפר סבא, התנשקנו פעם אחת במסגרת אמת או חובה, הכנתי לה סנדויץ' מקולקל שעד היום היא לא שוכחת לי אותו, וממש לאחרונה גם טיילנו בהודו.
בשבת אמרתי לה: ג'רי בואי אני אצלם אותך לתרגיל פנורמה שאני צריכה להגיש לשיעור פוטושופ. היא אמרה סבבה ואיחרה בשעה וחצי.
מילה על ג'רי: יש לה את הארון הכי מפוצץ שראיתי, ואת כושר האיפוק הכי נמוך. קשה לה פיזית להשאיר פריטים בחנויות. היא חייבת אותם אצלה. כך יוצא, שיש לה דרך קבע באוטו שקית מפוצצת בכמות בגדים שיכולה להלביש מחלקה של מש"קיות ת"ש בחמשו"ש (אויש כמה קיצורים צבאיים! כזה מביך לא היה פה מאז הפוסט הצבאי. עוד קיצור אחד ואני מורידה את עצמי ל20), חלקם הגדול עדיין עם תוית.
צילמנו את הפנורמה (כמובן שיצא מחריד. הגעתי ללימודים ביום ראשון וכמעט התחלתי לבכות מכמה שהפנורמה יצאה מכוער. אני במקצוע הלא נכון, הייתי צריכה ללמוד חטיבת עצים או משהו) ואז אמרתי לה: ג'רי בואי נצלם תמונות לפוסט. היא אמרה סבבה (ואם הייתה דרך שהיא הייתה יכולה לאחר היא הייתה מאחרת. אבל לא הייתה לה, כי היא כבר הייתה איתי. זה חוקי תחבירית לכתוב כל כך הרבה הייתה במשפט אחד?).

*נזכרתי בהשפעה המוקדמת ביותר שלי ממעריב לנוער. הייתי בכיתה ו' ונסענו לים עם המשפחה. השתזפתי קצת, ואיכשהו ידעתי שאני אמורה ללבוש לבן כדי להבליט את זה.*

עכשיו אני יודעת. אין צבע יפה יותר לקיץ מלבן. (וגם לחורף. אבל עכשיו קיץ).
אני אוהבת את ההרגשה של החופש שהלבן נותן. את החגיגיות, את ההבלטה של השיזוף שלמדתי ממעריב לנוער שכל כך חשובה. לא צריך הרבה לקיץ, חוץ מכמה גופיות לבנות בארון. לצרף אליהן ג׳ינס בויפרינד מקופל וכפכפים, חצאית מידי בגזרת A למראה קצת מתוחכם יותר, או פיג׳מה וקימונו ליום מתסכל באוניברסיטה.

שלוש גופיות לבנות, שלושה אאוטפיטים שונים, ג'רי אחת (וזה מספיק.)


ולפני: שיר להיכנס איתו לקיץ.
(ביום שישי חזרתי מהבריכה לקראת ערב, שמענו את השיר הזה באוטו, הייתי קצת צרובת שמש ועייפה. והשעה, העייפות, האוירה, הנסיעה והשיר- הם חופש.)


*

חצאית:   zara barcelona
גופיית בסיס: היינס
גופיית תחרה: forever 21 
משקפי שמש: ray ban
ארנק: מקמבודיה

חצאיות מידי הן הפריט לקיץ הזה. מצרות את המותניים, רומנטיות, מתנפנפות ברוח הערב הקלילה (כן תל אביביות, יש רוח ערב קיצית בירושלים. ממליצה על רילוקיישן). בלכ מקרה, קריצה קטנה לשנות ה40 עושה לי נעים בעיניים.










*

קימונו: bershka
גופיה ומכנסיים: היינס
נעליים: zara home barcelona

אני חזיתי בשנה שעברה שקימונו יהיה ההיילייט של הקיץ. זה לא קרה, אך אני לא ממעיטה ביכולת הנבואה שלי, ועולה על ארגז תפוחים הפוך ווירטואלי במרכז העיר ומכריזה: קנו, קנו קימונו. עליונית כל כך יפה, מתוחכמת, נעימה ונוחה. מקפיצה את הצבעוניות. מספיק ללבוש פיג׳מה (כמו שג׳רי פה מדגימה לנו) ולזרוק מעליה קימונו והופס! את כבר בספירה אחרת. 









*
ג׳ינס: zara
גופייה: american eagle 
נעליים: zara home barcelona
תיק: nike
אקססורייז מהודו ומסבתא

מילה אחת: תיקי שק. עליית ההיפסטרים טייק 17.
אני אוהבת.











*


קיץ שמח
נשיקות


יום רביעי, 2 באפריל 2014

פנס בעין ווידאו של אליס והשפן. אני לא ממוקדת לאחרונה.


היוש. 
(אל תשכחו לראות את הוידאו בסוף).

רק לידיעת הקוראים,
 עוברת עלי התקופה העייפה בחיי ויש לי פנס בעין. (כשהלכנו לישון לפני יומיים סטס דפק לי מרפק כל כך חזק לעין שהרגשתי דברים מתפוצצים שם. לפחות יש לי תמונה שווה להעלות לאינסטוש). 



*

מה עוד? אני ממשיכה למלצר.
נפטרתי מהפרצוף המריר. אם תראו מלצרית עם חיוך מאוזן לאוזן תדעו שאני על סף שבירה. וגם הבוס שלי טוען שאני חופרת וצעקנית. וזה ידוע, יש לי בעיות שמיעה. 
אין לי תירוץ לחופרת.

*

מישהו עשה לי חשק לטויטר. אני הכי צריכה מקום ללהגג בו את כל השנינויות החדות שלי שמתחילות בהיוש, נגמרות בביוש, ובדרך יש כמה פייסוש ואינסטוש. לא מתכוונת להתנצלוש. 

*

קיבלנו מטלה בשיעור וידאו, להכין וידאו קצר שמצולם באור אחורי.
-לפני כמה זמן הייתי צריכה לקנות משהו בבית מרקחת ונזכרתי אחרי כניסת שבת (שכחתי שאני גרה בימי הביניים). אז כמובן שבעיר ענקית כמו ירושלים יהיה בית מרקחת אחד, כמובן שהוא יהיה במרחק שעה הליכה מהבית שלי וכמובן שאף אחד מחברי שעם רכב בעיר לא יענה לי כשאני צריכה. התמזל מזלי ועליתי על האוטובוס האחרון לשם. ברור שבדרך חזרה אני אלך לאיבוד ואמצא נתיב שעובר דרך שכונת מגורים שלא תעבור בה מונית גם עוד שנתיים. הלכתי, בוכה בכי תמרורים מעצבים כי בצורה שנסתרת גם מהאל הצלחתי להאריך לעצמי את הדרך ב40 (!!) דקות שלמות-
בקיצור, מטרת הסיפור היתה להגיד שכשהייתי חמש דקות מהבית שלי מצאתי את חורשת הירח. אז עוד לא ידעתי שככה קוראים לה, היא הייתה פשוט מאוד יפה.
קטנה, האור שמסתנן דרך העלים מרצד על הדשא ועל הפרחים הצהובים. האפיזודה המחרידה שעברה עלי בשישי שרבי התגלתה כמועילה, כי ממנה יצא הוידאו שהתחלתי את הסיפור הארוך שלי איתו. 
כשבאתי לשם שוב אחרי כמה ימים אלוהים הנחית עלי מוזה, והחלטתי לצלם משהו שקשור באליס בארץ הפלאות. מזל שסטס התחפש לשפן בפורים.


*

אליס היא נועה צנקל המוכשרת והיפה, השפן הוא סטסיק שכאמור מככב בתחפושת שלו מפורים (איך לא חשבתי להתחפש בתחפושת המשותפת שלנו לאליס, ובמקום התחפשתי לגזר?!?!?!??? איךךךךך?? היו לי חמצוצים בשיער!!!) 

*

צולם בניקון 7100, עדשה 50mm 
השמלה של אליס מחנות יד שניה בפריז. 

*

בסוף הפוסט הוידאו- אל תדלגו עליו בטעות. כל הפוסט הזה נכתב עבורו.












הוידאו:





רק בריאות לנו,

נשיקות
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...