יום שני, 13 באפריל 2015

Young and wild and free







ביום ראשון שאחרי הסדר זהר ועומרי באו לאסוף אותי מהבית בכפר סבא, והתחלנו את דרכנו שארכה שמונים שעות בפקקים לירדן. בדרך דיברנו על סקס ופמיניזם, דמיינתי סצנות לסרט שאף פעם לא אשב לכתוב, ובעיקר שתקנו והסתכלנו על הדרך (״ממש שוויץ פה״).




(השירים נבחרו בפינצטה. כשנסענו באוטו וכששכבנו מתחת לשמש וכשאכלנו מסביב לאש הייתה מוזיקה, כל הזמן. השירים קבעו את הטון וקבעו את האוירה. כל שיר דמיינתי דברים אחרים, בכל שיר הייתי בסרט אחר. ניסיתי להביא את התחושות האלה לפוסט דרך התמונות ודרך השירים שמלווים אותם.)


***


מלא זמן שרצינו לנסוע, להקים אוהלים. לקום בבוקר ולהיכנס למים, לאכול אוכל של מדורה, לישון באמצע היום. לשים מוזיקה גרועה ושמישהו יזייף לנו על גיטרה. הכל קרה חוץ מהגיטרה. 
מצאנו שטח מהמם ליד כפר הנשיא, על הגדה של הירדן הקפוא והנקי. הקמנו את האוהלים ופרשנו מחצלות ליד המים. 
היה אפילו מקום לקפוץ ממנו, ואחרי שעתיים שעמדתי על הקצה עם לב דופק גם אני קפצתי (״סטס אתה מבטיח שאין שם אבנים? אם יקרה לי משהו? תקפוץ ישר? יקרה לי משהו אבל? אתה בטוח? אז אין אבנים? אז תקפוץ איתי. רגע, עם יד. לא, בלי יד אתה תטביע אותי. אוקיי, תקפוץ לצד״). 

אלה היו שלושה ימים מושלמים. חופש מוחלט. לא הייתה לנו קליטה, לא היה לנו חשמל. היה מלא צחוקים ושיחות טובות, אלכוהול טוב, מזג אויר מושלם. אופיר חשבה שהיא ראתה נחש אבל זה עבר לה מהר.



***























***


חמסין של ניסן \ לאה גולדברג
אכן אדע, זה יום ללא תמורה
ולא נפל דבר ולא ארע
ולא יבדיל בינו לבין ימים

ציון ואות אשר מטוב עד רע.

ורק לשמש ריח של יסמין,
ורק לאבן קול של לב פועם,
ורק לערב צבע של תפוז,
ורק לחול שפתים מנשקות.

איך אזכרנו, אלמוני, סתמי,
איכה אשמור חסדו הפתאומי,
איך אאמין שיום אחד היה
כל ניד וריח עצם מעצמי?


***









***












































בניו יורק קניתי מצלמת פולארויד. הבאתי אותה לטיול וצילמתי קצת ביום האחרון. אנחנו נראים כמו פליטים של שנות ה70. היפים כאלה, הבנים מזוקנים. שוכבים בזולה מאולתרת עם שיזוף פראי. נזכרתי באלבומים של ההורים שלי, בתמונות המצהיבות שלהם ובחיוכים הצעירים והמאושרים. חשבתי על זה שפעם אנחנו נוכל להראות לילדים שלנו איזה שווים ומגניבים ההורים שלהם היו פעם, בתמונות שנראות כמו תמונות של סבתא וסבתא.







***


בדרך חזרה עצרנו בראש פינה לארוחת צהריים מאוחרת. כשהתיישבנו התנגן השיר הזה. שאלתי את כולם אם הם רוצים שזה יהיה השיר של הטיול שלנו, ואף אחד לא טרח לענות לי חוץ מעומרי שאמר שלא. אבל כשאני מקשיבה לו אני נזכרת בטיול, וזה מספיק לי.





***




































ביוש, בשמחות ובחופשות 
נשיקות 

15 תגובות:

  1. אוי זה ניראה ממש כיף. יותר כיף אפילו מהטיול שלנו שזה ממש קשה.

    השבמחק
  2. יצא לך פוטוגני עד כאב. וככל שאני רואה יותר תמונות של סטס בלבוש חלקי, כך אני חושבת שהוא מזכיר יותר את חבר שלי :P

    השבמחק
    תשובות
    1. זה היה מתבקש בעצם שבני הזוג שלנו יהיו דומים

      מחק
  3. כמה שהפוסט הזה יפה!! איך בא לי להיות איתכם במחנה על שפת הירדן... נראה שהיה לכם ממש כיף...
    הבלוג שלך משובח, זה משהו! נשיקות!

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה תודה! באמת היה מהמם ופעם הבאה אני אדאג להזמין אותך 3>

      מחק
  4. הצילומים ממש ממש יפים

    השבמחק
  5. אהיה עממית ואכתוב לך שאני "מתה" על הפוסטים שלך. בייחוד על התמונות המעולות שאת מצלמת.

    השבמחק
  6. איזה יופי של תמונות ואיזה כיף לי שגיליתי אותך!
    נראה שהיה ממש כיף

    נשיקות

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה רבה, עכשיו גם אני גיליתי אותך !

      מחק
  7. זה נראה מדהים. כמו לחטט בתמונות שמצאתי במקרה במכירת יד שנייה.
    אני מקנאה באנשים שיכולים לבלות יותר מיום בטבע.

    השבמחק

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...