יום שישי, 20 במאי 2016

על אנשי ים, אנשי פריזבי והבגדים שביניהם



אחרי הפוסט האחרון רבות וטובות פנו אלי וביקשו לראות את מטבח בית הברביות שעשיתי בבית. אז בינתיים אני לא יכולה לצלם תמונות טובות כי המטבח שלנו נראה כמו בית ברביות אחרי מסיבת אסיד וסטס ואני משחקים במשחק ההתשה של מי ישטוף את הכלים קודם. ברגע שסטס ישבר ויעשה סדר בחורבת הברביות אצלם ואפרסם את יצירת המופת הפסטלית שלי. 


***


כשמגיע הקיץ קשה לי יותר ויותר לגור בירושלים ולא במקום שלא רחוק שמונים אלף קילומטר מהים. אנשים שלא גדלו בקרבה לים לא מבינים את הצורך הזה לחיות לידו, מי שלא הבריז כל שנות התיכון והחטיבה שלהם ולקח קו 29 לחופי הרצליה (בקיץ ובחורף) לא יבין את הסבל בלגור בירושלים וכשיש יום חם להישאר בבית.  

all_i_wanna_do_is#
summer_goals#




***


לירושלמים יש מעיינות, לסטודנטים ירושלמים מסכנים בלי אוטו יש את גן סאקר. גיליתי לאחרונה שגן סאקר הוא מקום די קול, הסנטראל פארק של ירושלים, ואני אומרת את זה בלי טיפת ציניות. 
בשבת בצהריים הוא מלא במשפחות שעושות פיקניק, גימלאים בהליכות, היפסטרים שהולכים על חבלים, קבוצות של הודים שמשחקים קריקט (קריקט?), דושים בלי חולצה שמשחקים כדורגל, כוסיות שעושות פילאטיס, ובאנשי הפריזבי.

לאחרונה נהייתי בחורת פריזבי (לא\ למרבה הפלא אני לא בקבוצות הכוסיות והפילאטיס) ובאחת השבתות החמות בירושלים הלכנו לשחק פריזבי בגן. מסתבר שאני ממש טובה (בלתפוס) ושם המגרש שלי היה קרייזי נעה, בעיקר כי נפלתי והסתערתי על הפריזבי בקטע אפי. 
יום אחרי הייתי מכוסה שפשופים בברכיים כמו ילדה בכיתה ג׳ שנפלה מהאופניים.


דימוי לקרייזי נעה בפעולה: 





***


גיא ואני הלכנו לשתות קפה ולאכול דברים משמינים בקפה עלמה המושלם בגן העצמאות בירושלים. אמרתי לגיא שזה לא בסדר ושאני מזניחה את הבלוג ושזה באשמתו אז שיביא מצלמה כי אנחנו מצלמים פוסט. 
גיא טרק לי את הטלפון בפנים ובסוף אני הבאתי מצלמה, אבל הוא כרגיל צילם והיה לנו כיף וטעים ועשיתי תמונות לאינסטגרם שזה חשוב. 


(כמובן שבגלל שהרסנו את כדור הארץ מזג האויר מתנקם בנו בצורה הכי נוראית ומשתבש לו ככה שאני אף פעם לא לבושה כמו שצריך: או שאני קופאת או שאני נמסה. 
הפתרון הידוע מראש הוא ללבוש משהו קל ולשים ג׳קט ג׳ינס בתיק, כאילו לא מספיק כבד לי.)

אני לובשת ג׳קט ג׳ינס מחנות יד שניה בפריז
שמלה של h&m שגורפת ים מחמאות מזרים מוחלטים ברחוב
סנדלים מoysho החנות המושלמת בעולם שחייבת לעשות עליה ומהר


















נשיקות ובשמחות 

יום שלישי, 3 במאי 2016

נשיקות שמש, או: איך הרגל ילדות הפך להפקת אופנה


אנקדוטת פתיחה: 
לאחרונה סטס ואני עברנו דירה. סטס חשב שזה רעיון ממש טוב לנסוע לחו״ל ולהשאיר אותי לארוז לפרוק ולסדר לבד. בשבילו זה באמת היה רעיון מושלם, בשבילי קצת פחות. מה שכן, בהחלט יכולתי למצוא יתרונות למצב הזה: עשיתי בבית החדש מה שרציתי.

ובמה שרציתי אני מתכוונת לבית ברביות במטבח. בנות רשמו לעצמכן- בנים פחות אוהבים שולחן אוכל בורוד בייבי וכיסאות בצבע מנטה. 
אבל מה לעשות סטסיק, לכל שבת יש מוצאי שבת ולכל טיסה לקנדה יש בית ברביות שמחכה בסופה. 


***


ועכשיו לעניין שלשמו התכנסנו:
כשהייתי בחטיבה ובתיכון חברות שלי ואני היינו מציירות לעצמנו נמשים עם העטים הכתומים של סטבילו, שהיו ה0.4 למתקשות. 
יושבות בספריה בתיכון בכפר סבא ומתנמשות להנאתנו. תמיד ממש רציתי נמשים, כמו ילדות חוף בקליפורניה, או בר רפאלי.
מישהי הייתה מקריאה קטעים נבחרים מספר הפולחן ׳אנגוס חוטיני ונשיקות חזיתיות׳, והאחרות מציירות נמשים.

ככה העברתי את שנות התבגרותי, אז זה לא ממש מפתיע שלפני כמה שבועות כשנתקלתי בטרנד הrainbow freckles בכל מגזין אפשרי ברשת הלב שלי התחיל לפעום מהר, האישונים התרחבו ונורא נורא התרגשתי לראות שחלום חיי התגשם וזה נהיה לגיטימי לצייר לעצמך נמשים ועוד לצאת איתם מהבית ואפילו להעלות לאינסטגרם!! 


***


צווארון: Neat



***


ברוח התקופה ובשביל להיכנס לאוירה: הלהיט של כיתה י׳





***



אז לפני כמה שבועות הגשמתי חלום קטן וצילמתי עם שלוש הנסיכות לאה, אוליביה ונסטיה הפקה בעקבות הטרנד האהוב.  


איפרה לאה סרור
דיגמנה בחן נסטיה לסוכנות HH Models













*



בשמחות ונשיקות (שמש)


Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...